קהילת המתנדבים
למען קשישים וניצולי שואה

הגעתם לקהילת מתנדבים אשר פועלים למען אנשים קשישים בודדים ושאין להם מה לאכול.

שמי דוד ספיר, ואני פעיל בעמותת לחיות בכבוד.
לפני יותר משנה, שמעתי בתדהמה, שיש עדיין קשישים שאין להם מה לאכול, והם הולכים לישון רעבים.
לא האמנתי.
כמה ימים לאחר מכן היתה כתבה בחדשות על ניצולי שואה, שלא רק ששרדו בקושי את התקופה הנוראה הזאת, הם גם מתקשים לחיות עכשיו, כי אין להם אוכל.
פה חשדתי.
חבר סיפר לי על עמותת לחיות בכבוד, שמספקת ארוחות מוכנות לאותם קשישים וניצולי שואה.
חשבתי לעצמי: "עוד אחת מהעמותות האלה שרק לוקחות כסף עבור משכורות שמנות."

את מה שנגלה לעיני כאשר הגעתי לבית הקשיש, קשה לי לתאר במילים.
הייתי המום מכך שאדם בגיל כזה יכול לשרוד כל כך הרבה זמן עם מקרר ריק, וללא ארוחה חמה.
וההבעה שלו כשפתח לי את דלת ביתו…. קרעה לי את הלב.
הבעה שאמרה תודה, שהביעה תקווה… שהנה, מישהו שם לב אליו, מישהו דואג לו… שעכשיו הכל יהיה בסדר.

כשיצאתי משם הייתי צריך כמה דקות עם עצמי לפני שיכולתי להניע את הרכב ולחזור הביתה.
לא הייתי מסוגל להבין איך יכול להיות שזה קיים בישראל המתקדמת והמפותחת שלנו.
גם לא הייתי מסוגל להבין אין ייתכן שהממשלה לא דואגת להם.

זה לא פייר!

באותו רגע החלטתי.
החלטתי שאני דואג להם.
החלטתי שאני מתחיל לפעול כדי לספק להם ארוחות.

קבעתי פגישה עם ארז, יו"ר העמותה.
אמנם לקח זמן עד שנפגשנו, אך זה בסוף קרה.
פגשתי אדם שכולו לב זהב,
שכל מעשיו הם לטובת האחר,
ללא אגו וללא התנשאות.
נדהמתי לגלות שהוא אפילו לא מקבל משכורת מהעמותה! הוא עובד בהתנדבות!

ואו!
ברגע זה הבנתי שעמותת לחיות בכבוד היא הפרטנר שלי כדי לעזור ולתרום לחברה שבה אני חי.

מאותו רגע, אני פועל בעמותה לטובת אותם קשישים שכל כך צריכים אותנו.
הקמתי קהילת מתנדבים, הפרושה בכל הארץ, שמאמינים בדרך שלי, וביחד אנו תורמים ממרצינו ועושים מה שאנחנו יכולים כדי שהם יוכלו לחיות בכבוד את יתרת חייהם.